וליד אבו שקרה בוחן את נופי מקום הולדתו, אום אל-פחם, כאשר הוא עצמו חי באירופה, בסביבה ובאקלים אירופיים, השונים בתכלית מן המזרח מבחינת האווירה ומבחינת התרבות. פעם אלו נופים שטופים בקרני השמש הלוהטות, ופעם אלו נופים בעלי סממנים מזרחיים, אך באווירה ובאקלים מערביים. וליד החל את העיסוק האמנותי שלו בארץ, עוד לפני שנסע לאירופה, ואולם כאשר החליט לנסוע, הוא לקח עמו לשם את נושאי האמנות שלו, הטעונים באווירה, במורשת ובסגנונות של מקום הולדתו, ושיבץ אותם באווירה ובאקלים המערביים. דבקותו העקבית בנושאים אלו ובאמת הפנימית שלו זכתה להערכה רבה וזיכתה אותו בפרסים ובתערוכות בגלריות באירופה ובאמריקה. עבודותיו המזרחיות של וליד, המשובצות באווירה מערבית, מזכירות את עבודותיהם של אמנים אוריינטליסטים, המשובצות אף הן בדוגמאות ובפרטים מזרחיים. האוריינטליסטים הביאו את קסם המזרח אל המערב, ורבים מהם אף מינו את עצמם לשגרירים המשווקים את המזרח ותרבותו. אהבתו של וליד למערב והכבוד שרחש להתייחסותו של המערב אל הטבע העצימו את הקשר בינו לבין אמנותו, כפי שמעידה הכנסת האווירה האירופית לעבודותיו.