הארכיון ההיסטורי של אום אל-פחם
מה השם המלא שלך?
עבד אלרחמאן דאוד אבראהים אחמד סלאמה מערעי כבהא, המוכר בכינוי "אבו סדאם".
מה למדת?
למדתי בחוג למדעי המדינה במכללת עמק יזרעאל. למדתי גם לימודי דת ויש לי רישיון של טוען שרעי.
ספר לנו בבקשה על המשפחה שלך, על אבא, האחים והאחיות. אחר כך נברר עוד נושאים.
אנחנו במקור מברטעה. סבא, האבא של אמי, זיכרונו לברכה, מוחמד אחמד סלאמה אבו ג'בר, הגיע לאזור הזה (אום אל-קטף) בשנת 1905, בתחילת המאה. הוא התגורר באזור הצפוני המכונה "אל-טווילה". אנחנו, כלומר אבא שלי, הגענו מאוחר יותר, בשנת 1943. הדודים שלו כולם היו בברטעה. הייתה לנו אדמה בבעלות שלו כאן, והשתקענו בה. האירועים של 1948 זעזעו את האזור כולו, הרבה אנשים היגרו. בזכות אימא אנחנו נשארנו כאן. היא נאחזה במקום. אבא נעדר לכמה חודשים בזמן הקרבות והגיע ברגע האחרון. אם היה מאחר ביומיים-שלושה הוא לא היה נכלל במפקד האוכלוסין.
היכן היה אבא שלך?
היה אצל הוריו בברטעה. אימא התעקשה להישאר באדמות שלנו, והיא נשארה כאן, ברוך השם. אנחנו חבים לה את ההישרדות שלנו. המשפחה ידעה מעברים מאווירה אחת לאווירה אחרת, משלטון אחד לשלטון אחר. זה היה קשה. אבא לא היה יכול להסתגל לעבודה כשכיר. הוא קנה עדר בקר. למען האמת, חיינו בכבוד מעיבוד האדמה וממרעה. כמובן, היה הממשל הצבאי עם כל ההגבלות.
כמה אחים ואחיות אתם?
עשרה.
כמה בנות וכמה בנים?
חמש בנות וחמישה בנים. חלוקה צודקת.
הסבא שלך, אבי אביך?
הוא חי ומת בברטעה, הוא לא הגיע לאום אל-קטף.
במה עסק סבא שלך?
הוא היה מנכבדי משפחת כבהא. היה לו דיוואן. היה פותר סכסוכים, מטיף בעד הטוב ונגד הרוע. הוא היה מנכבדי ברטעה, כלומר היה אחד הזקנים שהיו בעלי משקל. אבא והדודים שלי גדלו בבית הזה, וזה עבר אלינו בירושה. לא הכרתי את סבא מצד אבא, אבל חייתי עם סבא מצד אימא כשלושים שנה. הוא, עליו השלום, היה גנאלוג ומשורר. אני כותב שירה בשפה הספרותית, הוא כתב בשפה המדוברת. כאשר נערכו בחירות בכפר קרע, הוא תיאר הכול בשירה בדרך מדויקת. הוא לא נכח שם, אבל אמרו שחיבר שיר יפה.
הוא כתב על מהפכת 1936?
כן, בהחלט. הוא כתב על מהפכת 1936, על תבוסת האנגלים, על קרב אל-ד'הראת המפורסם.
מה הוא כתב על המהפכה?
אני זוכר קטעים אחדים. הוא כתב, לדוגמה:
"תושבי ברטעה, ביום חמישי נענו לקריאה ובאו לעזרתו
תקפו אותנו במטוסים ולקחו אותו לד'הראת
לפי איזה עיקרון, לפי איזו דת, הטילו עלינו קיאזין
כדי שישמעו חמיד אלדין ושאר המנהיגים החופשיים
ירו בנו במטרליוז ואלוהים העניק לנו את הניצחון
נענינו לקריאת הקצינים הדרוזים ופגשנו אותם בכיכר
רשום בהיסטוריה, האנגלים ברחו במנוסה מבאב ואדי סמנטאר".
הוא השתתף בקרב?
הוא עצמו לא השתתף. הוא אירח את המורדים. אבו דורה, עבדאללה אסעד ועבד אלרחים חאג' מוחמד היו המנהיגים הבכירים של המרד. כולם היו באים להתארח אצלו בבית. הוא תמך במרד, אבל לא השתתף בו.
היו מקרים שהאנגלים כיתרו את הבית שלו או את הכפר? האם הוא נחקר?
היו פשיטות שגרתיות. אבל האזור שלנו קשה לתנועה ורחוק ממרכז האירועים. האנגלים היו עוברים מכאן. הפשיטות היו בעקבות מודיעין. המודיע היה אומר להם שבבית פלוני ישנם מורדים, והם היו באים. אם לא היה מודיעין, הם לא היו באים. האנגלים היו אלימים. הם הראשונים שהשתמשו בהרס בתים ובעונשים קולקטיביים.
מה מצבך המשפחתי?
אני נשוי, יש לי ברוך השם 16 ילדים, גדולים וקטנים.
בהתחלה עבדת בחקלאות. איזו חקלאות הייתה?
זה היה בימי המנדט. גידלנו שעורה, חיטה, שומשום, ירקות, חצילים. זה מה שהיינו מגדלים באדמות אל-לג'ון.
איך חיו האנשים בילדות שלך? איך היו היחסים החברתיים?
היו יחסים מצוינים, הלוואי שהיום יהיה רק 1% ממה שהיה.
איך הייתה חלוקת האדמות, המשפחות, השכונות?
היו אגבאריה בצפון, ג'בארין במזרח, מחאמיד בדרום מערב, מחאג'נה בדרום.
מי היו הענפים של משפחת מחאמיד?
כיוואן, ח'דר, מסעד, חאמד.
מה זכור לך מהמרד בשנת 1936?
האנגלים באו וכבשו את בית הספר. היה רק בית ספר אחד בשכונת מחאמיד באום אל-פחם. הם באו, כבשו, נשארו חודשיים. כל הכפר היה במרד.
זכורים לך אירועים מיוחדים?
הם כיתרו את בית הספר ובית הקברות, נהרגו יותר מעשרים מבין האנגלים.
אתה זוכר שמות של מורדים?
יוסף חמדאן, אחמד פארס.
היית איתם בקשר?
לא, הייתי ילד בן עשר בערך, אולי פחות.
אבא שלך היה איתם בקשר?
כן. אני זוכר שאבא היה בעין ח'אלד. אני זוכר אילו קשרים היו לאבא. אבא לא יצא עם המורדים, אבל היה מארח. פעם ראיתי עץ תאנה וסביבו היו שיחי פטל. התאנים מצאו חן בעיניי. רציתי לטפס על התאנה. היה שביל בתוך הפטל. ראיתי הרבה אלות. התחלתי לצעוק: "וואו, אבא, כמה מקלות יש!". אבא אמר לי לשתוק. אני זוכר שמוסטפא נפצע, הם היו גרים בשכונת אלחד'ור. הוא היה מנהיג יחידה מהג'בארין. הביאו אותו לאבא, שמו אותו במזבל או במתבן. אמא ז"ל הייתה הולכת […]
היכן נולדת?
אל-ביאר.
כמה אחים ואחיות יש לך?
חמישה אחים וארבע אחיות.
מה מספר הנכדים שלך?
שלוש נכדות ושלושה נכדים, שאלוהים ישמור על ילדיכם.
מה היה העיסוק של אבא שלך?
אבא שלי בחיים לא עבד. היינו גרים באוהל, ואבא שלי היה סוחר גרוטאות.
כאשר נולדת, האוהלים היו עדיין קיימים?
עדיין היו קיימים. נו, רק ב-1972 אבא שלי הפסיק לגור באוהל.
אתה אומר שהאוהלים היו קיימים עד שנת 1972?
אף שכבר היו לנו בתים רגילים, האוהלים נשארו. לדוגמה, הדוד שלי אסעד אבו בויראת בנה בית רגיל, אולי בשנות הארבעים של המאה הקודמת, אבל הוא לא עבר לגור בו. הוא לא הסכים לגור בו.
איך היו בונים את האוהל? באילו חומרים היו משתמשים?
יש שני אחים מאום אל-פחם, מוחמד אל-שעאר ואחיו יוסף. הם היו לוקחים צמר של עיזים, אורגים ממנו בד. היו לוקחים את הצמר ואורגים אותו במכונת אריגה. הם היו אורגים יריעות בשטח של עשרה או 12 מטרים רבועים. אחר כך היו מביאים חבית ואת היריעות ובונים את החלקים ("שיג") של האוהל, כל חלק ברוחב מטר אחד ובאורך 12 מטר. זה הבית, והוא היה עמיד בחורף.
מה עם עמודי העץ?
שלושה עמודים ואחד באמצע. ישנם בתים שיש בהם ארבעה עמודים. כלומר, לא כל הבתים בדיוק אותו הדבר. האוהל היה מורכב משש יריעות צמר.
אתם הייתם מרכיבים את העמודים?
לקראת החורף היינו מפרקים את האוהל לשש יריעות. היינו מביאים יריעות חדשות ושמים במרכז. הנשים היו אורגות את האוהל. אז היינו עושים חפלה, מכינים ארוחת צהריים לנשים. היינו יושבים על היריעות, והיו מושכים את היריעות כשאנחנו עליהן, כדי שלא יהיו קמטים. היינו מקימים את החלקים מהיריעות משני הצדדים. היינו מביאים קני סוכר והנשים היו שמות את הקנים מסביב.
כאשר ירד גשם, לא נכנסו מים לתוך הבית?
כאשר היה יורד גשם היינו חופרים תעלה. תעלה לאוהל, כדי שהמים לא יחדרו פנימה. מי הגשם לא היו חודרים בכלל. אין יפה יותר מזה. כאשר היה יורד גשם שום טיפה לא הייתה נכנסת.
הייתם מחלקים את האוהל לכמה חדרים נפרדים?
בהחלט. שני חדרים או שלושה, אפילו היו ארבעה חדרים לשייח'ים הגדולים. הבתים של השייח'ים של השבט היו מורכבים מארבעה עמודים. לדוגמה, השייח' בירדן, בשיר אל-חסן, היה לו בית ובו שישה עמודים. זה היה האוהל של שייח' השבט, שייח' שבט אל-ע'וואדרה בירדן.
ספר לנו על השכלתך. היכן למדת? אילו תעודות יש לך? ספר לנו על הלימודים בתקופתך – שם בית הספר, המנהל, מורים, מורות. האם היו מורים מחוץ לאום אל-פחם, או כולם היו מאותו אזור?
האמת, אני למדתי עד כיתה ה'. זה היה המקסימום באזור כשהייתי ילד. מי שהייתה לו יכולת ורצה להתקדם, היה צריך להירשם בבית ספר בג'נין. ג'נין נחשבה למרכז המחוז או בירת המחוז של אום אל-פחם וכל הכפרים האלה. אני לא יודע אם מתאים שאזכיר את הסיבות לסירוב לקבל אותי לבית הספר בג'נין. את התשובה קיבלתי שבוע לפני תחילת שנת הלימודים. זה היה קשור לשחיתות של המורים. זו הסיבה שלא המשכתי בלימודים, לא הייתה לי אפשרות אחרת. בשנת 1942 בערך עברתי לחיפה. שם היו לי קרובי משפחה בעלי בתי עסק. אז התחלתי לעבוד איתם בעסקים.
אתה זוכר מי היה מנהל בית הספר אצלכם או מה היו שמות המורים?
בטח, זוכר. האחרון שהיה, מהתקופה שלי, היה טאהר חוסין מכפר סאנור באזור ג'נין.
מורים?
בתקופה ההיא אני חושב שהיו אחד או שניים שהתנאים איפשרו להם ללמד. היו חסן עבד אל-פתאח וג'יה עבד אל-פתאח.
נעבור לניסיון שלך בעבודה. ידוע שהיית חבר במועצה המקומית הראשונה הממונה באום אל-פחם. מי היו חברי המועצה המקומית כאשר ראש העיר היה אחמד אבו חשיש? האם החברות במועצה המקומית הייתה על בסיס מפלגתי או משפחתי? מה היו ההישגים שלכם באותה התקופה?
אם אפשר, ספר לנו על רעיון הבחירות. מתי החלו הבחירות? מי היו החברים במועצה המקומית הנבחרת הראשונה ומי היה ראש המועצה? אתה עדיין משתתף בסולחה, כנציג משפחתך. האם השתתפת ביישוב של סכסוך היסטורי? אלו השאלות שנרצה להתייחס אליהן באופן כללי.
כל הדברים האלה מתועדים אצלי ואתם יכולים לצלם אותם. המועצה המקומית הראשונה הייתה ממונה, על בסיס משפחתי.
על בסיס משפחתי? מי מינה אותה?
משרד הפנים. כלומר, הממונה על המחוז. אנחנו היינו שייכים למחוז חיפה.
אתה זוכר מי היה מושל המחוז שמינה אתכם באותה תקופה?
מושל המחוז, שמו היה סומך. הוא היה עיראקי. האמת, היה אדם אדיב. בדרך כלל מושל המחוז הוא זה שממנה.
הוא היה בקשר ישיר איתכם?
כן, היה בקשר ישיר. זה מזכיר לי אירוע, אנקדוטה. פעם מושל המחוז של ג'נין ביקר בכפר מוסמוס. מושל המחוז נחשב אדם מכובד בעיני האנשים. כל תושבי הכפר באו ורצו לראות אותו. התאספו ילדים רבים. אחד אמר: "ינעל אביכם, מה, הוא קוף שאתם הולכים אחריו?"
אתה יכול לספר לנו על שנת הולדתך, מקום הולדתך והסביבה שבה נולדת וגדלת?
נולדתי ב-9.12.1933 בסביבה כפרית. הוריי ניחנו בכל המאפיינים של הכפריים באותה התקופה. אבי התבסס במידה כלשהי על מסחר כמקור פרנסה. היינו שבעה אחים – ארבעה אחים ושלוש אחיות, ואני הייתי הרביעי. אני זוכר את הימים הקשים, את אורח החיים ואת היחסים בין בני הכפר. כולם הסתמכו על כולם וכולם היו זקוקים זה לזה. בסביבה הזאת ובתנאים ההם גדלתי. אנחנו, ארבעת האחים, למדנו בבתי ספר יסודיים באום אל-פחם. אחי אבו בדיע נולד בשנת 1920 ולמד שלוש שנים בבית ספר. אחי אבו אלעפו נולד בשנת 1925 וגם הוא למד באום אל-פחם. גם אני למדתי שם ונשארתי בבית הספר עד שסגרו אותו בשנת 1948.
אתה לא חיית בתקופה העות'מאנית ולא הכרת אותה במישרין. לא, לא חייתי באותה התקופה, אבל אני יודע מה הייתה רמת החיים של הפלאחים באותה התקופה. אנשים חיו בפשטות מלאה, כולם היו זקוקים זה לזה. בעל משפחה שהצליח להבטיח את החיטה והשמן לכל השנה היה מאושר, כי החיטה והשמן הם הבסיס של המזון. מי שהצליח להבטיח את המצרכים האלה היה מספק מזון למשפחתו לשנה שלמה, וכל השאר זה תוספות. היו אומרים אז: "שנה ללא בצל עברה ללא בישולים".
התרנגולת הייתה חלק ממשק הבית. כל עקרת בית הייתה מגדלת עשר, 15 ואפילו עשרים תרנגולות, לפי יכולתה. היה סחר חליפין. אישה לקחה ביצה למכולת ובתמורה קיבלה מחט, חוטים, סוכר, קמח – דברים שהייתה צריכה. נתנה ביצה ולקחה מה שהייתה צריכה. לכן היה לתרנגולת מעמד כלכלי טוב בבית.
אם פלוני רצה לקחת את החיטה לטחנה ולא היה לו חבל, אבל בבית אחר היה חבל, הוא היה הולך לשם ומבקש חבל. לא בכל בית היה חבל. כל האנשים היו קשורים זה לזה. כאשר הייתה חתונה היו קוראים לכל בעלי הכבשים כדי לספק חלב לבישולי החתונה. עשרות נשים היו אוספות זרדים, היו מדליקים אש לבישול ומבלים מסביב למדורה. כך היו האנשים קשורים זה לזה, הייתה סובלנות רבה. בתקופת המנדט, כאשר האנשים התחילו לעבוד בחיפה, ביפו, במחנות הצבא או בסדנאות הנפחות של הרכבת הבריטית הפלסטינית, הדברים התפזרו. האנשים התחילו לצאת מאום אל-פחם לעבודה בחיפה ובערים אחרות. כך התחיל סגנון החיים להשתנות בהדרגה.
מה זכור לך מתקופת האנגלים?
בתקופת האנגלים, כפי שאמרתי לך, הייתי ילד קטן. אני לא זוכר את האירועים, אבל אני זוכר איך בשנות השלושים הצעירים היו הולכים לעבוד בחיפה או ביפו, ואיך התחילו לנטוש את האדמה.
אתה זוכר קניות של אדמות על ידי יהודים?
כן, אני זוכר. כלומר, היה משהו ששמעתי עליו אבל לא הכרתי את הפרטים. בשנות השבעים של המאה הקודמת היינו הולכים לאסוף יבולים מחוץ לכפר. כלומר, לא יכולנו לסמוך על צמחים שגידלנו. פעם הייתי עם חבר, אספנו צמחים קרוב לנהר אל-מקטע (נחל הקישון). הגיע לשם יהודי אחד, והיה לו אקדח. היה ויכוח ביני לבינו. אמרתי לו: "אתה מגרש אותנו מהאדמה שלנו". הוא שאל: "איך אני מגרש אותך מאדמה שלך? זאת האדמה שלנו. מאיפה אתה?" אמרתי לו: "אתה מאיפה? לא אני. אני צמחתי מהאדמה הזאת. אתה מאיפה באת? מרומניה, מדרום אפריקה? מאיפה באת?" הוא שאל: "מאיזה כפר אתה?" אמרתי: "אני מאום אל-פחם, ואתה מאיפה?" אמר: "אני מכפר תבור. יא חביבי, זו לא האדמה של אום אל-פחם". עניתי: "אלא מה?" אמר: "זו האדמה של כפר רומנה, אני קניתי אותה בשנת 1934. קניתי 400 דונם בארבע לירות לכל דונם, והפלאחים התהפכו עלי. שילמתי שוב ארבע לירות".
מסמכים היסטוריים
תמונות
זקני הואדי
לפני 1948
אחרי 1948
סרטונים
עדויות בע"פ
חאג'ה חדיג'ה חסן מחאמיד, חיה בתקופת המנדט האנגלי והגיעה לחיות יותר מ-105 שנים. ראיון ועריכה: ארכיון אום אל-פחם ואדי עארה.
קטע מתוך ראיון עם חאג' לוטפי אל-עוואד מחאמיד, תושב אום אל-פחם. חאג' לוטפי עוואד הוא ממייסדי המפלגה הקומוניסטית באום אל-פחם והיה פעיל פוליטית. הוא חי את בתקופת המנדט האנגלי וחווה חוויות מרות תחת כיבושו. ראיון ועריכה: ארכיון אום אל-פחם וואדי עארה.
ראיון עם שייח' תאופיק עסליה, ראש בית הדין השרעי לערעורים לשעבר. ראיון: מר מחמוד אחמד אגברייה (אבו אנאס). עריכה: ארכיון אום אל-פחם וואדי עארה, 2017.
אוסף קטעים מראיונות עם מספר זקני ואדי עארה. המרואיינים דיברו על נושאים שונים, ביניהם החיים בתקופת המנדט ותקופת השלטון הצבאי, לרבות מצב החינוך, המצב הכלכלי, העבודה, המסורת, והמצב המדיני והפוליטי ששרר בתקופות השונות.
תיעוד היסטורי
סרט היסטורי בשחור לבן על קרב מגידו 1918, שנערך באזור מארג' בן עמאר, בין הכוחות הבריטים בראשות הגנרל אדמונד אלנבי, והכוחות העות'מאניים. הקרב הסתיים בניצחון מכריע של הבריטים.
קטעים נבחרים של כדורגל באום אל-פחם בשנות ה-90.
סרטון קצר מביקורו של חבר הכנסת לשעבר מאיר כהנא, מנהיג תנועת כ"ך, באום אל-פחם ב-1984. הביקור הוביל לעימותים אלימים בין המפגינים למשטרת ישראל. הפקה: ארכיון אום אל-פחם ואדי עארה.
חתונה משנות ה-50 מאת עארף רושדי אגבריה. בסרטון מוצגים המנהגים והמסורות הישנות של החתונה, לצד צילומי צבע של הבתים הישנים באום אל-פחם.
קטעי וידאו מאווירת השלג בעיר אום אל-פחם בשנת 1992. צילום: סטודיו ענן. עריכה: ארכיון אום אל-פחם וואדי עארה.
הכרזת הישוב אום אל-פחם כעיר בטלוויזיה הישראלית, 1984. את הדיווח מגיש הקריין, חיים יבין. בנוסף נראים בסרטון אישים ידועים של אום אל-פחם, ביניהם ראש העיר הראשון שלה, מר האשם מחאמיד ז"ל.
הסרט מציג את העיר אום אל-פחם מהתקופה העות'מאנית ועד היום. הפקה: ארכיון אום אל פחם וואדי עארה.
סרטון קצר מתקופת המנדט הבריטי והמרד הערבי, שהתרחש בשנת 1936. הסרטון מציג את החיים בקבוצת כפרים ועיירות ערביות.
סרטים דוקומנטריים
סרטון המציג את סיפורי ההצלחה של כמה מהמוסדות השונים באום אל-פחם, כולל הגלריה לאמנות.
קטע קצר בו מתועדות זקנות מאיזור ואדי עארה, מתוך הסרט המלא "כלות בלבן", של הצלם עמר יונס מערערה. הסרט הוצג בתערוכת האמנות של הצלם, שהוצגה בגלריה לאומנות אום אל-פחם ב-2017.
האמנית הבינלאומית, יוקו אונו, משתתפת בפתיחת תערוכת "חלון פתוח" בגלריה לאמנות אום אל-פחם, 1999.
