מבית היוצר של זומו, המוזיאון שבדרך

בהשתתפות: אורית ישי, נירה פרג, טליה הופמן, נעמה שוחט, לילא עבד אלרזאק, רפאת חטב, יוסי עטייה ואיתמר רוז, אלא הייתם.

אוצרות: מילנה גיצין אדירם, ד"ר מעין שלף, שחר בן-נון

על התפר שבין שישה באוקטובר 1973 לשבעה באוקטובר 2023 – על הקו שמחבר בין מחדל אחד לאחר – על ציר הזמן בין שתי טראומות שהלאומי והאישי שזורים בהן זה בזה, נאצר ונוצר פרויקט רחב היקף שמציג אנתולוגיה של כחמישים עבודות וידאו ישראליות שנוצרו בין שתי המלחמות, במהלכן ובעקבותיהן.

​73'–23': סלון וידאו בין שתי מלחמות נוגע בשאלות הליבה שמעסיקות את כולנו כעת. הוא נותן מקום לכעס, לאכזבה, לתדהמה ולתסכול ההולכים וגוברים אל מול מציאות שחוזרת על עצמה, אבל גם משאיר פתח לאור, לתקווה ולאופטימיות מדודה. הוא מציע להביט למציאות "בלבן של העין" ולהישיר מבט לתבנית של נוף חיינו – נוף שכעת הוא פצוע, דהוי ומדמם, אך עודנו הנוף של המקום שבו בחרנו לחיות, ליצור ולפעול, ושעל צביונו אנחנו נחושים להילחם.

העבודות שנבחרו לפרויקט עוסקות בערעור הגבולות בין היחיד לקולקטיב וללאום אל מול משברים פוליטיים. הן נותנות מקום לדיאלוגים מורכבים ושואלות האם וכיצד יכולה עבודת האמנות להתמודד עם טראומה שאינה ניתנת לייצוג. 

האסופה המוצגת במוזיאון אום אל-פחם לאמנות מציגה עבודות המהדהדות מפגשים טעונים, כאלה המגלמים בתוכם קונפליקט שההתמודדות עימו מציפה מחשבות ותחושות שנויות במחלוקת בחברה בישראל. כמה מהעבודות משתמשות בדמיון פוליטי דרך שחזור העבר, התערבות בהווה או המחזה של העתיד, כדי לגרום לנו לחשוב אחרת על מציאות של טראומה מתמשכת, שהתרגלנו לתפוס כבלתי ניתנת לשינוי. הן מספרות סיפורים אישיים וקולקטיביים שחוצים גבולות של זהות, שפה וטריטוריה, וכך מבקשות לערער את הנחות היסוד המוּבְנות בנו ולסדוק את הקווים שמגדירים וכובלים אותנו. הן מזמנות הצצה לעתיד אחר אפשרי, עתיד שבו יחסי הכוחות משתנים ושותפויות לא-צפויות נרקמות.