בתערוכה המוצגת כאן, בגלריה באום אל פחם, מוצגת קבוצת עבודות המאפיינות את עבודתו של סאלח אל קרא במשך שנים. האובייקטים המצויירים אינם קיימים במציאות, הם קיימים במאגר הזיכרון הפרטי שלו. זיכרונות ילדות וזיכרונות מסיכום חיים בהר הכרמל. זו הסיבה בה בחרתי לקרוא תערוכה "ספר זיכרונות לא-מילולי"

בזמן הכנת התערוכה ניסיתי למצוא את המאפיינים המיוחדים בעבודתו של אל קרא. ניסיתי לבדוק, האם יש אורנמנטיקה מזרחית – ערבית בציורים, האם יש סקלת צבעים אופיינית. לא הצלחתי לאפיין את הציורים של סאלח אל קרא במשהו שלא היה מאפיין כל צייר אחר. אבל כאמור המייחד הוא מאגר האובייקטים.

זיכרון הוא דבר מתעתע, הוא נבנה לאט, במשך שנים ועם הזמן הופך להיות משהו שלא בהכרח מחוייב למציאות אותה חווה הזוכר. לפעמים הזמן מיפה את הזיכרון ולפעמים הוא הופך אותו לסיוט שלא מובן אפילו לזוכר עצמו. לעיתים אפילו הזיכרון נמחק ללא זכר. במקרה של סאלח אל קרא הוא משמר את זיכרונותיו באמצעות הציור. 

כאשר הציור מציג לפנינו נוף, הנוף לא קיים ולעולם לא יוכל האמן להפנות אותנו אל מקומו המדוייק. הנוף הנזכר הוא חלק ממערך חיים שלם שקשור לזמן, לחוייה, למזג אויר ולנכונותו של האמן לפתוח את סגור זיכרונותיו לפנינו הצופים. 

סאלח אל קרא מנתק את הקשר בין מראה העיניים לבין הדיבור עליו. כשהוא מצייר את הנוף מהר הכרמל או מראה קיר עם עציץ הוא מערער אמיתות מוחלטות ומציג את הקונספט של הנוף והעציץ. 

וכך, לנו הצופים לא נותר אלא להתחבר אל חלומותיו של האמן, לקרוא את בד הציור כסיפור ולא כתמונה. ולתת לדמיון הפרטי שלנו להתחבר עם הדמיון והזיכרון של האמן.

אוצר: מאיר אהרונסון