נעמי זך ממששת את דרכה להבנת האירוע, מחפשת תשובות לשלל השאלות והפרשנויות, מנסה להתעלות מעל לאינסטינקט ההישרדות. תערוכה זו מציפה את השאלה: איך מביט המודרניזם אל העבר ואיך הוא מתייחס אליו? איך תוכל לאפשר לצופה להיכנס לדיון הזה ללא מבוכה או נסיגה. מבוכה מצד אחד ועבודות שופעות יופי מצד שני. זהו פרדוקס חיוני ודרוש ליצירת המתח בין הברור והלא מובן, הגלוי והנסתר, ההווה והעבר. היא מעמתת את הצופה עם האנושי, ההיסטורי והמקצועי ומזמינה אותו להתאימם לנקודת המבט שלו ולנסות לכונן יחסים, אינטראקציה, ביטויים חושיים ואפיקי מחשבות. תערוכה זו היא גם ניסוחים אינדיווידואליים והיענות לדאגות קולקטיביות ושאלות המדאיגות את הפרטים, האומנים והאינטלקטואלים שייתנו תשובות, כל אחד בדרכו ומהפרספקטיבה שלו. זוהי תערוכה שהיא מעבר לגבולות של האומנית ותרבותה, והיא נוגעת בזהות האנושית וניסיון להיאבק בשכחה. 

העבודות בתערוכה זו הן במקצבים אומנותיים הבולטים דרך המשטחים המורכבים מיחידות אומנות רב-לשוניות. כך הוא מיצב הוילונות שבמרכז החלל – שלוש עבודות וידיאו: שדה תלוי,  "רגע לפני – עוד רגע"והשלישית , אורג – ציפור שיר שבונה את הקן שלה. העבודה מוצגת על הרצפה בתוך ערימת קוצים, נושאת בחובה סוג של הסתגפות.

הכוונה היא להסתגפות-סופיזם כאקט רוחני המחבר בין קצות אומנות ואסתטיקה, התאחדות הסובייקט עם האובייקט. ההארה מחליפה את ההשקפה וההיגיון השכלי. הידע הוא התנסות רגשית הממלאת את בעליה בתחושה סוחפת של כוח, המציפה אותו בהארה. האספקט הרגשי הפנימי באומנות דומה לסופיות. הרי האומנות היא התנסות כמעט דתית, אישית וחושנית, שמתקיימת מחוץ לחושים ואינה מוגבלת על ידי חוקי המציאות וההיגיון.

האומנית מציעה מיצב במרכז חלל הגלריה, שמצווה עלינו לעצור, להתבונן, לבחון את חומרי הגלם של העבודה, לחשוב על התכנים והמבעים של הקומפוזיציה, כלומר היחסים בין האובייקט והיצירה האמנותית. מבחינת מילולית, קומפוזיציה היא מיקום יחד. 

לפי ההיגיון הזה ובהתאם להגדרה זו של התערוכה, בנוסף למה שמגישה לנו נעמי זך, הערך האסתטי של הקומפוזיציה מועצם ומתרחב עם אחדות הצורות. ערך זה זורם אל הצופה בקלילות. זה לא היה יכול להתרחש בלי קיומם של המאפיינים הנדרשים בעבודות של זך. הנפילה לתוך מלכודת היופי של הקומפוזיציה לא מתרחשת מאליה ובצורה אקראית, אלא יש שלבים שהעין הצופה נדרשת לחצות כדי ללכוד את היופי הזה. מדובר בעבודה קשה, קפדנית ומחושבת. זך משכילה להרכיב את הרעיונות שלה נדבך אחר נדבך, מה שעוזר לנו להבין אותו. לעומת זאת, חלק מהעבודות הן בבחינת חידה שלא ניתנת לפענוח. 

האחדות בין היצירות המוצגות באה לידי ביטוי באמצעות שימוש מותאם בעבודות המיצב באמצע חלל הגלריה, הצילומים, עבודות וידיאו, אופן ההצבה בחלל, האורות והצללים. כל האלמנטים הללו מעוצבים על ידי כל אומן בהתאם לסגנונו והשכלתו, ולפי מידת הרצינות, ההתמדה והמקצועיות של ביצוע העבודה.

אוצר: פריד אבו שקרה