בתערוכת יחיד ראשונה סופי אבו שקרה מאתגרת את ההגדרות שבהן היא חיה ופועלת: אישה צעירה, ישראלית פלסטינית, ארכיטקטית ומעצבת, בת למשפחת אמנים מפורסמת. בסדרה של אובייקטים היברידיים המערבבים טכנולוגיות, חומרים ומסורות, סופי שואלת מהי השפה הלשונית, התרבותית, הדיסציפלינרית והמגדרית, של ילידת 1996 ושל נשים כמוה. היא מציעה נקודת מבט חדשה ומקורית על השכבות הגלויות והסמויות שמעצבות את בנות דורה.

ראשיתו של המהלך המוצג בתערוכה במחקר שערכה סופי במסגרת התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בטכניון. שם היא בחנה את משמעות המושג קראפט בעידן הטכנולוגי, במודעות להיעלמות האנושי מן השדה התעשייתי. היא חיפשה דרכים לשלב קראפט מסורתי עם תכנות דיגיטלי, על מנת לשמר את הידע ההיסטורי ואת טביעת האצבע של המלאכה בתעשייה. סופי יצרה קוד דיגיטלי עבור מכונת כרסום (CNC), המאפשר לבטא שיתוף פעולה דיאלוגי בין המעצבת לבין המכונה. הקוד מפענח דימויים דו-ממדיים ומתרגם אותם לתלת-ממד באמצעות ניתוח והמרה של גוֹן הדימוי לעומק פעולת הכרסום בחומר. הכַּרְסֹום מטביע את חותמו בתנועתו המעגלית, שאינה מאפשרת לייצר פינות.

במפגש שיצרה סופי בין קראפט מסורתי לתכנות דיגיטלי, היא בחרה לקדד את חומרי התרבות שזיהתה בקרב בני משפחתה. היא הטעינה את מכונת הכרסום בדימויים מתוך הרקמה הפלסטינית, שאותם מטמיע הכַּרְסֹום בתוך גזע של עץ זית. הרקמה ועץ הזית הם חומרים דומיננטיים בתרבות ובמלאכת היד הפלסטינית, וטעונים במשמעויות סימבוליות גם בעבודותיהם של אמני משפחת אבו שקרה. וליד אבו שקרה הנציח את הסיפור הפלסטיני דרך השיבה המתמידה אל עץ הזית בהדפסיו; פריד אבו שקרה חוזר שוב ושוב אל פעולת הרקמה בעבודותיו.

באמצעות האובייקטים המוצגים בתערוכה וסרט הווידאו הנלווה אליהם סופי בוחנת את הכלים הדיגיטליים שעליהם מתבסס כיום העיצוב התעשייתי, ומזהה אותם כשפה עכשווית אבל גם כצורה של היעדרות. הקוד הדיגיטלי אינו זמין ואינו גלוי לקהל. הוא סוג של צופן או סוד הידוע רק למי שתיכנת אותו. ככזה, הוא מזכיר את המיומנות של הרוקמת הפלסטינית, שלעיתים קרובות השתמשה ברקמה כדי להעביר שדרים גלויים וסמויים דרך שמלותיה. בדומה לקוד הדיגיטלי, הרקמה הפלסטינית מתרגמת סימנים למשמעויות: היא משתמשת בצבעים ובצורות קבועים כדי לבטא מיקום גיאוגרפי, אירוע משפחתי או אמונה. 

באובייקטים ההיברידיים שיצרה סופי, תרגום הצורות הקבועות של הרקמה הפלסטינית לעבודת הכרסום בעץ יוצר שכבות של משמעות: סופי מאתגרת את הפער בין מסורת החומר המקומי לבין הטכנולוגיה הגלובלית ומערערת גם על החלוקות המגדריות. היא מטמיעה עבודת רקמה נשית בתוך עבודת כרסום גברית. היא משבשת את חלוקת העבודה המקובלת, וממירה אותה בדיאלוג רב-קולי.

הפיכת הרקמה לקוד דיגיטלי משקפת את העמדה המורכבת של המעצבת בנוגע למסורת הפלסטינית ולמעמד האישה. הרקמה הופכת מדימוי שטוח לתבנית עומק, למרחב מפולש, כמעט ארכיטקטוני, של הֶעְדֵר. בתצורתה החדשה היא מבטאת טופוגרפיה כפולת משמעות, המסמנת בעת ובעונה אחת את מה שיש ואת מה שאין. היא הופכת לקוד נוכח נסתר, המגלה ומעלים את הנוף, את הזהות, את המסורת ואת היד הנסתרת של בעלת המלאכה. הנוכחות הנעדרת מודגשת באמצעות ההצפה של גזע העץ בחומר אפוקסי. ההעדר הוא חומר. שקוף, סמיך, מימי. הוא חלון תמידי אל עבר תת-קרקעי, מרחב לימינלי המחבר בין ידע שהועבר מדור לדור לבין מידע משתנה וחולף.

אוצרת: טל פרנקל אלרואי